גידול לינגונברי

לינגונברי נחשבו מזמן לגרגרי יער בריאים מאוד. ניתן לאכול אותו וגם להשתמש בו למטרות רפואיות.

כיום ידועים כעשרים זנים של לינגונברי. יחד עם זאת, כללי הגידול עבור כל הזנים זהים.

גידול לינגונברי צריך להתחיל בבחירת אתר והכנת האדמה. לשיחים ממשפחת הלינגונברי כדאי לבחור במקום פתוח ושטוף שמש שאינו נתון להצפה רגילה. האדמה צריכה להיות חומצית, רמת החומציות שלה צריכה להיות מ-4.5 עד 5.5 pH.

אם כבול חומצי בצורתו הטהורה שולט בחלקת הגן, יש צורך להוסיף אדמה מינרלית או חול בשיעור של שני דליים למ"ר. כדאי גם להוסיף כמה דשנים מינרליים לאדמה, שכן לינגונברי לא סובלים כמויות מופרזות של דשנים. לאחר הכנת הקרקע יש ליישר את הקרקע כדי למנוע הצטברות מי גשמים.

בעת שתילת לינגונברי, אתה צריך גם לדבוק בתקנים מסוימים. ככלל, שתילי לינגונברי נטועים בערוגות ברוחב של מטר וחצי ובעומק של 30-40 סנטימטרים. תחילה מוסיפים מצע חול כבול לערוגות החפורות כדי לחקות אדמת יער ומשקה במים מחומצנים. מומלץ לחזק את קצוות המיטה בלוחות עץ להגנה על הצמחים במקרה של גשמים עזים.

המרחק בין שתילים צריך להיות לפחות 30 ס"מ. אם שותלים מספר שורות, המרחק ביניהן צריך להיות כ-40 סנטימטרים.
מומלץ לכסות את האדמה עם נסורת.במהלך עשרת הימים הראשונים, יש צורך לעקוב אחר רמת הלחות בקרקע.

גידול ציפורני יער וטיפול בהם אינו קשה כפי שזה עשוי להיראות במבט ראשון. יש להשקות את השיח רק פעמיים בשבוע בעונת האביב והקיץ. לינגונברי גם צריכים לשחרר את האדמה.

עם טיפול נאות, ניתן לצפות לקציר הראשון רק בשנה השנייה.